עכשיו בבית אחרי כל האטרף, ורגע לפני שהולך לישון במיטה שלי עם השושקה שלי, אני רוצה להודות לזהר ולליאור שפתחו לי פתח לעולם שלא הכרתי. לא ידעתי למה אני מכניס את עצמי כשהסכמתי לצאת למסע. במסע למדתי באופן בלתי אמצעי מהי רוח הספורט, ואיך היא מרחיבה לאינסוף את הגבולות, גם לאדם שלא עוסק בספורט כמוני. זהר וליאור מורים מעולים לשיעור הזה. שפו! מעריך ומעריץ אתכם.
המסע אפשר מפגש עם אנשים מדהימים מכל הסוגים שארחו, סייעו ופתחו לנו את ביתם. גם הם לא ידעו למה הם מכניסים את עצמם כשאני נכנס לביתם ומשתלט עליו. סליחה למשפחת ווליך על התמונה ששברתי. המפגש אתכם אנשים טובים היה חוויה נהדרת, אפילו לשונא חברה שכמותי. הנתינה שלכם הייתה נקיה, ללא תועלת, מהלב ואל הלב.
תודה למשפחה מסביב שתמכה באופן ישיר ועקיף, תודה לכל הנשים במשפחה ולזוגתי שאפשרו את כל זה.
ירון אחי הבכור, היה לי מדהים לשהות אתך ימים שלמים. זהר אחי, כרגיל אוהב את הכיוונים אליהם אתה מתעל את הטרוף שלך. אריאל אחי הצעיר, חסרת לנו. חשבנו עליך. התגעגענו אליך. היית איתנו.
להתראות בפרויקט הבא שזהר מכין לנו.
רועי
כתיבת תגובה